סלפיתי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

לפני תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע לטענתו בתאונת דרכים, על-פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

הרקע העובדתי

1.התובע, יליד 28.4.1975, היה מעורב ביום 2.5.2008 בתאונת דרכים. על פי החומר הרפואי שצורף, התובע הגיע יום לאחר התאונה לבית החולים "העמק" בעפולה, שם התלונן על כאבים ופגיעות שונות, לרבות בצוואר, בראש, בגב ובברך ימין. התובע נבדק, נערכו לו צילומים של עמוד שדרה צווארי ומותני ושל הברך, ואלה נמצאו תקינים. התובע שוחרר לביתו באותו יום, ולאחר מכן היה במעקב רפואי ובטיפולי פיזיוטרפיה.

2.ביום 21.12.09 מונה ד"ר אלכסנדר קולנסקי כמומחה רפואי בתיק (להלן: המומחה). בחוות דעתו מיום 15.4.10 חיווה המומחה את דעתו, כי לתובע לא נגרמה נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה. המומחה קבע כי בגין התאונה יש לקבוע לתובע תקופת אי-כושר של שבועיים.

המחלוקת בין הצדדים

3.המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בסוגיית הנזק שנגרם לתובע.

4.טענת התובע, בתמצית, הינה, כי שגה המומחה כשקבע כי לא נגרמה לו נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה. לעניין זה טען ב"כ התובע, כי המומחה התעלם ממסמכים רפואיים רלוונטיים, וכי שגה בקביעתו כי התובע נמנע מלשתף פעולה בבדיקה ומסקנותיו בעניין הנזק הינן מוטעות. התובע טוען עוד, כי בשל התאונה נאלץ להיעדר מעבודתו, היה במעקב רפואי ממושך ובטיפולי פיזיותרפיה, נדרש לעזרת בני משפחתו ולהוצאות שונות, וכי בשל מצבו עקב התאונה הוא מוגבל בביצוע עבודתו.

5.טענות הנתבעת, מנגד, הן, בתמצית, כי אין יסוד להתערב בחוות דעתו של המומחה. לטענתה, פגיעתו של התובע בתאונה היתה קלה, אין ליחס מהימנות לתלונותיו בדבר הנזק שנגרם לו, בשים לב, בין היתר, לחוסר שיתוף הפעולה שלו עם המומחה, אי-דיוקים שנפלו בעדותו אי-דיווח על תאונות קודמות בהם היה מעורב ואף תאונה נוספת שארעה לו לאחר התאונה נשוא התביעה, לגביהן התלונן על פגיעות דומות. עוד טוענת הנתבעת, כי התובע לא הוכיח את נזקיו הנטענים, לרבות הפסד שכר, הוצאות ועזרת צד ג'.

דיון והכרעה

חוות דעת המומחה:

6.כאמור, המחלוקת העיקרית בתיק נוגעת לחוות דעת המומחה, כאשר התובע טוען כי נפלו בה פגמים ואין לקבלה, ואילו הנתבעת סבורה כי אין יסוד להתערב במסקנות המומחה.

7.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת החומר שלפני, אינני מוצאת מקום להתערב בקביעת המומחה, לפיה לא גרמה התאונה נשוא התביעות נכות צמיתה לתובע.

8.המומחה, אשר נחקר לפני, הבהיר ופירט את עמדתו המקצועית, לפיה, התאונה דנן לא גרמה לתובע נכות כלשהיא.

המומחה נחקר באשר לבדיקת מיפוי לברכיים אשר נערכה לתובע (בדיקת מיצוי עצם מיום 17.10.08), בסיכומה נכתב: "אין לשלול נזק מניסקיאלי מדיאלי קל בשתי הברכיים, בעיקר בברך ימין". המומחה הסביר, כי מבחינה רפואית, אין כל סבירות שתאונה מהסוג שארעה לתובע, בה לא נגרמו לתובע שברים כלשהם ואשר בעקבותיה, לפי דבריו בפני המומחה, הוא נעדר מהעבודה למשך שבועיים, גרמה לנזק מניסקיאלי לברכיים. לעניין זה הסביר המומחה, חזור והסבר, כי נזק לברכיים מהסוג הנזכר, שמקורו בתאונה או חבלה, יכול להיגרם רק כאשר מדובר בתאונה/חבלה קשה, ואין זה המקרה דנן. ובמילותיו של המומחה:

"אני עושה בין 300-400 טלסקופיות בשנה, חבלה ישירה שאחרי שבועיים חוזרים לעבוד, לא יכולה לגרום כל נזק במיניסקוס חד משמעית" (עמ' 15 לפרוטוקול, שורה 17-19).

ובהמשך העיד המומחה:

"כדי שיוצר בגיל הבחור הזה נזק בשני מיניסקוס לאחר חבלה, צריכה להיות תאונה עם שברים קשים ופגיעה קשה מאוד בברכיים. נזק במיניסקוס, לא יוכלים להתרחש בגילו כתוצאה מחבלה ישירה קלה, מה שהוא עבר". (עמ' 16 לפרוטוקול, שורה 14-16).

עוד הסביר המומחה, כי אצל אנשים מעל גיל 40, יכול להיגרם נזק מסוג זה כתוצאה מביצוע תנועה לא נכונה. המומחה שלל את הטענה שהעלה התובע, כי נזק כאמור יכול היה להיגרם לו כתוצאה ממשיכתו מהרכב החוצה לאחר התאונה, תוך שרגלו נתפסה ברכב (לפי טענת התובע). המומחה ציין והסביר, כי בנתוניו של התובע, אפשר שנזק לברכיים, ככל שקיים, הוא תוצאה של משקלו העודף של התובע או פעילות ספורטיבית, אותה נהג התובע לבצע, לפי דבריו בפני המומחה.

אשר לטענת התובע בדבר פגיעות שנגרמו לו בצוואר ובגב, הסביר המומחה, כי לא מצא שלתובע נותרו הגבלות כלשהן. לעניין זה ציין המומחה בין היתר, כי בעוד שבעת בדיקת התובע הדגים האחרון הגבלה בכל תנועות הצוואר, הרי שבצפייה בלתי אמצעית בתובע, לאחר שזה הוזמן על-ידו פעם נוספת למרפאתו למסירת חומר רפואי, וזאת על מנת שניתן יהיה לבחון את תנועותיו באופן חופשי, התובע הזיז את צווארו בכל הכיוונים ללא מגבלה.